Nisan, 5779

'Pasaj, matza y merur [פָּסַח, מָצָא ומֵרוּר]'

​

Toda persona que no haya experimentado los siguientes eventos en el transcurso de sus días no ha alcanzado a conocer la experiencia humana en su plenitud y estos son: Pasaj [פָּסַח: saltó], matza [מָצָא: encontró] y merur [מֵרוּר: lloro/llanto].

 

Pasaj [פָּסַח: saltó], pues le sobrevino alguna contingencia no deseada y no resultó dañado en el transcurso de la misma. Por ello proclamó en su corazón que lo saltó a él el suceso, que se libró de la tragedia.

 

Matza [מָצָא: encontró], ya que se topó la persona con el miedo y con el pánico, y descubrió entonces atributos suyos que permanecían aletargados. De esta suerte encontró a su “yo abisal”, a su silente y ausente acompañante.

 

Merur [מֵרוּר: lloro/llanto], puesto que a lo largo de su camino tal vez sintió alguna aflicción continuada, de las que calan en el corazón, o bien como consecuencia de que le acompañó el dolor profundo, el que invade las entrañas, llegó a sentir amargura y derramó sus lágrimas sin encontrar consuelo.

​

¿Y con qué se podría comparar todo esto? Con aquella persona que a lo largo de su infancia experimentó la libertad, en el transcurso de su adolescencia se sintió atrapada y al llegar a la edad adulta se adivinó esclavizada, percibiendo además que la liberación se antoja inalcanzable. Como consecuencia de todo lo relatado la persona se enoja y no alcanza a vislumbrar la esperanza.

​

¿Y qué debería hacer una vez acontecido todo lo relatado? Detener la caída espiritual y desplegar sus alas, debería elevar su espíritu y volar con la imaginación. Al mismo tiempo debería fijar su mirada en el objetivo perseguido, tal y como hacen los planetas que rotan en torno a una estrella, pues ellos perciben inmutable a la oscilante.

 

Si optase la persona por las lágrimas, el salado líquido haría pesadas sus alas y un velo cubriría la pupila de sus ojos, de manera que no podría encontrar su lugar en el mundo. Pero si decide secar sus mejillas, inmediatamente, sus sentidos se liberarán y comenzarán a buscar la enriquecedora felicidad. Y podrá entender también la persona la felicidad que contiene bien y mal, lo fácil y lo complicado, la alegría y la pena junto con lo que hay entre ellos.

​

Por ello se hace imprescindible que cada persona experimente Pasaj [פָּסַח: saltó], matza [מָצָא: encontró] y merur [מֵרוּר: lloro/llanto], sin olvidar reflexionar y encontrar la senda propia para completar su experiencia.

 

​

פָּסַח, מָצָא ומֵרוּר!

​

כל שלא חווה שלושה דברים בימיו לא התנסה בהווית האנושות בשלמותה, ואלו הם: פָּסַח, מָצָא ומֵרוּר.

 

פָּסַח, כי אירע לו דבר מה בלתי רצוי, וניצל האדם מן הדבר, ולפיכך הכריז בליבו כי פָּסַח האירוע עליו.

 

מָצָא, מפני שפגש האדם את הבהלה ואת החרדה, גילה את תכונותיו הרדומות, ולפיכך מָצָא הוא את העצמי העמוק ביותר, את שותפו השקט והנעדר לדרך.

​

מֵרוּר, מכיוון שבמהלך מסעו ידע הוא את המיחוש המתמשך, המיחוש המחלחל אל תוך הלב. שמא גם לֻוָּוה על ידי הכאב העמוק, כאב אשר חדר עד שרבץ בכליותיו, והתמרמר ובוכה ביבבות.

 

למה הדבר דומה? לאדם אשר חווה בילדותו כי בן חורין הינו, בנעוריו חש במלכודת ובבגרותו נחפז כי משועבד הוא, ובנוסף בוטח בכך שאין גאולה עבורו. לכן מתרגז הוא ואיננו מצליח לאחוז בתוחלת כלל וכלל.

 

ומה עליו לעשות לאחר הדברים האלה? להפסיק את התרופפותו הנפשית ולפרוס את כנפיו. עליו להרים את רוחו ולעוף בדימיונו. עליו להתרומם בעוד יעדו קבוע בעיניו, ככוכב אשר כוכבי לכת סובבים אותו,  הרי עבורם הוא הקבוע המשתנה.

​

לולא יבחר האדם בדמעותיו, הנוזל המלוח יכביד את נוצותיו ויחשיך את אישון עיניו ולא יחזה את מקומו בעולמו. אך אם ינגב את לחייו יתפנו חושיו ויחולו ברדיפת האושר המעשיר. ויכיר אז האדם את האושר אשר בו טוב ורע, קלות וקושי, שמחה וצער וכל מה שנותר ביניהם.

 

לכן נחוץ שיחווה כל אדם בגופו את "פָּסַח, מָצָא ומֵרוּר" וגם כן שיהרהר בקרבו וימצא את השביל שלו ובכך ישלים את הוויתו.

​

תוספת להגדה של פסח. קריאה מומלצת לפני הפיסקה "פסח, מצה ומרור".

© הרב אליהו פרץ, 2019 - תשע''ט.

​