מנחם אב תשע''ח

'נקום באשמורת?'

​

​

שוב הגיע הזמן ראש חודש אלול ובעוד רגע קת נתחיל בסליחות ובספירה לאחור מראש חודש זה עד ראש חודש תשרי, עד החגים, עד הימים העליזים האלה אשר אין לכנות אותם אלא ׳הימים הנורא(-שמח)ים׳. עד אז עוד יש דרך לעבור, שבועות של התכוונות, חשבון נפש ותיקון אשר הם גם הזדמנות להתבוננות פנימות עמוקה יותר על מהות ומשמעות התקופה הזו.

 

לקראת תחילת אלול בכל שנה מתעוררת בי שאלה חוזרת - האם השנה אקום ואשתתף בסליחות ואזמר עם הקהל ׳קמתי באשמורת׳, או היש אפשרות שסדר עדיפויות או הכלים אשר בידיי השתנו ואבחן אפשרויות אחרות. סביר להניח שכמו בכל שנה ושנה גם הפעם לא אדע מה לעשות עד בוא המועד, משמע שעות ספורות.

 

מסקרן יותר מאי הוודאות יהיה לדעת מדוע ספק זה חוזר ועולה בכל שנה והאם מדובר על תכנון חדש של סדר עדיפויות להשקעת אנרגיה בהתכוננותי לקראת הימים האלה, הימים אשר באים עלינו לטובה, לברכה, לחידוש ולשמחה. וגדולה מכל שאלת האם שינוי ההרגלים ישרת את מטרות החודש.

 

מפורסמים ג׳ הפסוקים אשר בהם סימן אלול - ׳ומל ה׳ את לבבך ואת ללב זרעך׳(1), ׳אני לדודי ודודי לי׳(2), ׳איש לרעהו ומתנות לאביונים׳(3), וכנגד שלושת הפסוקים מטרותינו החיוניות למועד הזה ואלו הן - תשובה, תפילה וצדקה. פסוקים אלה ומטרות אלו חקוקים בלבנו באותיות ברזל ודבש אולם בכל סוף מנחם אב מתפתים ועולה הקושיה - מה ההררכיה הנכונה והאם שלושת רכיביי המסורת המאפיינים את אלול הם הכרחיים או האם ניתן לחסוך בהשקעה ולוותר על אחד מהם? בניסיון לענות לקושיות הללו נדרשים אנו להתבונן בתוכן ובמשמעות המטלות עליהן התייחסנו ושעלינו לבצע.

 

נפתח בנושא הצדקה, הרי מצווה גדולה היא מתן צדקה ועליה נאמר בכתוב ׳לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך׳(4) ועוד מוסיף ומצווה ׳כי פתח תפתח את ידך׳(5). ולפי שאין שמץ של ספק כי גדולת לב האדם וקיום מצווה זו מקרבים את הגאולה ומייצרים עולם שוויוני וצודק יותר, אין לערער בצורך ובתדירות של מצוות צדקה. חובה לציין כי לא משלנו נותנים ל׳אביון׳ אלא משל עצמו מחזירים לו ולכן לא מדובר על מעשה התנדבותי אלא על חובה מוסרית וכל המשכילים יסכימו על כן.

 

בנושא התשובה חייבים להפריד ולהבדיל בין העבודה הפנימית לבין העבודה החיצונית אשר עלינו להוציא מן הכוח אל הפועל. בעבודה הפנימית מתקיים חשבון נפש אך לא בלבד אלא שנדרש גם מעשה רוחני של תיקון המידות. בעבודה החיצונית נכלול גם את תיקון המעשים שנעשו וגם את הפיוס עם האנשים האחרים אשר נפגעו, בהיותם בני האדם האלה סובייקטים יגיבו ויקיימו שיח עמנו ויחליטו הם מתי וכיצד המחילה תתקיים. רבים וגדולים כתבו לגבי נושא התשובה והרוצה ימצא מידע ומשום כך לא נרבה בדבר אך כן נוסיף כי אין להפחית במאמצים בנושא זה שמקרב את הצדק ומעודד אותנו להיות ערים וערוכים כל השנה על מנת למנוע פגיעה בזולת ובעצמנו.

 

אין זה פלא כי נושא התפילה רגיש, מורכב ושנוי במחלוקת. עובדות אלו הן תוצאה מכך שכל אחד ואחת מאיתנו מפתח הרגלי תפילה שונים, דבר שקורה למרות שהמסגרות דומות, וגם כן כי כל אחד ואחת מתחבר בדרכו אל התהליך הפולחני והרוחני, והעניינים בולטים במיוחד בעידן המודני כי מורכבות רבה בזהויות השונות המתקיימות בבתי התפילה שלנו וגם כתוצאה מן הפרקטיקות האישיות המגוונות. אם כן חוזרים לשאלה אשר העלתי תחילה - האם לקום לפנות השחר ולהרבות בסליחות בחודש הזה? תשובה אוניברסלית אין בידי אך נוטה לחשוב כי הסליחות הן כלי יקר בעשיית שינוי ובהתעוררות החושים, הלב והשכל. ייתכן כי אדם אחר ימצא כי התשובה עבורו לשאלה היא שאינו צריך לפנות זמן מדי בוקר ויסתפק בהשתתפות מועטה בסליחות או ייתכן וימצא בטוי משלו המועיל לו בהשגת מטרותיו והצדק בידו כי בדרך הזאת התפתחה מסורת עמנו עד עתה ואין אנחנו חושקים בעם בעל זהות קבועה אלא בעם חי וקיים, קיים מלשון הווה אך מכוון להמשך ולעתיד.

 

נראה כי אולי מצאתי תשובה שתשרת אותי השנה והיא כי שומת לב לשלוש הפעולות וייתכן כי בשנה אחרת אבחר לשים דגש באחת מן העבודות של חודש אלול שעליהם דיברנו עד הנה.

​

​

1. ספר דברים פרק ל׳, פסוק ו׳.

2. שיר השירים פרק ו׳ פסוק ג׳.

3. אסתר פרק ט׳, כ׳׳ב 

4. ספר דברים פרק ט׳׳ו פסוק ז׳.

5. שם, פסוק ח׳.

​