פרשת תזריע - מצורה
ניסן תשע''ח
'קהל VS ציבור'
מתקיימת שאלה בעלת ערך לכול אדם המתבונן בהרכב קהילה אנושית, יותר מכול כאשר מדובר על קהילה אנושית דתית או רוחנית.התיחסותי היא: מה הזיקה בין קהל לבין ציבור? ומצטרפות אליה עוד קושיות כגון: הייתכן שקבוצת מתפללים תהיה קהל או האמנם הביטוי הרוחני מתאפשר בקרב ציבור בלבד?
האבחנה בין קהל לבין ציבור נידרשת בהקשר זה על מנת לקבל החלטה שתאפשר לפרט לצעוד בדרך בטוחה ונעימה בשדות האמונה בנוכחות אנשים אחרים. השלכות רבות להחלטה זו אך נחוצה לבריאותה של קבוצה אנושית, האפשרות היחידה היא לקחת סיכון.
הבה ונבהיר את משמעות שני המושגים. מצד אחד ניתן להגדיר את הקהל כהמון אשר נמצא או משתמש במרחב משותף, מדובר על המון מתבונן שאיננו מתערב לעומק במתרחש במקום נוכחותו בעת הביצוע. מצד שני הציבור הוא קבוצה המהווה קהילה, קבוצה אשר בה קיימת חלוקת תפקידים בין המשתתפים ובפעילותיה וגם יחסי גומלין והדדיות. התפקידים מגוונים וחלק מהם דינמים מאד, אך קיימים גם תפקידים אחרים שיש בהם פחות שינוים.
הבחירה בין להיות קהל או להרכיב ציבור נראית מובנת כאשר מדובר בקבוצה אשר מתכוונת להתפלל יחד או להביע ביטוי רוחני אישי בקרב אחרים. להיות חלק מקבוצה המאפשרת השתתפות פסיבית ואנונימית אשר לא מחייבת השקעה וגם מאפשרת לפרוש מן הקבוצה על פי רצון הפרט, דברים אלה אינם נשמעים כדרך נכונה להתקבצות רוחנית ודתית. לעומת זאת הרכבת ציבור דורשת מן האנשים השתתפות, השקעה ביחסים וגם למידה על חלוקת התפקידים אשר בקבוצה.
בין התפקידים ניתן לציין את מקומם של שליחי הציבור, ונאמר ש׳׳צ ולא שליחי הקהל והדבר לא ארעי אלא שהציבור מודע לקיומו כקבוצה מאורגנת ובמודעותו בוחר בהתארגנות זו. קיימים סוגים רבים של שליחי ציבור עם תפקידים רבים אך דבר משותף לכולם, אחריות רבה בחיי הציבור.
אנו נפגשים עם דוגמה ייצוגית אחת בפרשה: הכהן. הוא משרת בקודש, מקריב קורבנות ומשיא על כתפיו את כובד ייצוג הציבור. הוא נדרש לענות לשאלות ולבקשות שולחיו. במקרה של חשש בצרעת הכהן אחרי על להסגיר את הנגע ולבדוק אותו לאחר התקופה הקבועה מראש על פי התורה ובסופה יקבע שמא מדובר בצערת או האם בספחת מדובר. המצורע יצטרך לסמוך על הכהן ולתת לו להנחותו עד סיום התהליך וגם הציבור יצטרך לתמוך בו וללוות אותם במסע הזה. מובן מאליו שכיום אנחנו לא בהכרח יכולים להסתכל על המצורע בעיניים אחרות אך המסופר בפרשה מעלה נושא חשוב שהוא מקומם של נבחרי הציבור, משרתיו ושליחיו.
המצורע הוצא מן הקהל ע׳׳י שליח הציבור. מיהו שליח הציבור? הוא בן האדם אשר הציבור סומך עליו על מנת למלא מקום ותפקיד מסויים, בתמורה לכבוד תפקידו משלם שליח הציבור מחיר גדול עד מאד, ראשית משלם בבדידותו אך גם באי יכולתו להתבטא בדרך חופשית. היותה של קבוצה ציבור מחייב אותה למנות שליח או שליחים ולתת להם את המרחב ואת המקום להחליט ולהוביל את השינוים, שהרי מחיר אישי כבד משלמים בשליחותם.
שאלה נוספת עולה והיא האם האדם יכול לבחור לבד להיות חלק מן הקהל או להשתתף בציבור. התשובה היא שאין האדם יכול בתוך ציבור להיות קהל שעשיית הציבור ושליחיו מחייבת את כולם ואין להתנהג בדרכו של הבן הרשע אשר בהגדה.
