פרשת כי תשא
אדר תשע''ח
'פְּסָל לְךָ'
בין דברי פרשת כי תשא בולט לעין הנאמר למשה רבנו: ׳וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ׳(1).
למדים אנו על דברים מגוונים מפסוק זה ואך גם מתעוררת סקרנות רבה. עלינו לציין את אחד מן הנושאים המטרידים, הלא השם מבקש ממשה לעשות דבר העומד, לפחות למראית עין, בסתירה עם ציווי שקדם לו, ומהו הדבר? הוא מצוה אותו ׳פְּסָל לְךָ׳(2). ברגע שנאמר לו משה כבר ידע את תוכן הדברות וכתוב בהם ׳לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל׳(3). ומה הדבר בא ללמדנו?
ברור שלא הייתה כוונת האל, יתברך שמו, שמשה יעשה פסל לעבודת אלילים, וזהו הטעם העיקרי של האיסור(4), וגם פסל של דמות לא ביקש לעשות אלא חיקוי או עתק של הלוחות הראשונים. לוחות הראשונים יקרים היו ולמרות זאת משה שברם בראותו את המעשה המשפיל והמבזה של עגל הזהב. בכל זאת מדוע נאמר למשה ׳פסל לך׳? הלשון יכולה לבלבל את האדם ולהוביל אותו להתהלך בשבילי הספק ולהעלות בתודעתו אפשרות כי מותר לעשות פסל,והלא לתת מכשול לפני עיוור אינה מכוונתו של הכתוב.
הציווי ברור, משה נדרש לפסל שני לוחות זהים לקודמים ולשם כך הוא חייב להתקרב לגבול שבין המותר לאסור, בדרך זו הוא מתרחק מן האוטופיה בו האדם מקיים את כל הנאמר לו והופך ליצור בשר ודם הזוכר שגם אם לא השתתף בעניין העגל הוא גם יכול היה להיות בין מכחישי אמונת אל ישראל.
להתרחקותו של משה מהיותו מושלם ומן האוטופיה משמעות עמוקה כי האדם חייב להתקרב ולבקש את המצב האידאלי, אך הוא לא ישיגו אי פעם, ואם ישיגו יהיה זה לרגע,כי העולם הוא דינמי ואיזונו שביר עד מאד.
יכולנו להיות כל כך מאושרים!?
במקום השקט והנסתר שלנו.
יכלנו להיות כה שלמים!?
אך רשות לא קיבלנו וציוונו לפסל לנו.
יכולנו להגיע לאי שם - מעבר לקשת, מעבר להר, מעבר ל...
יכולנו להיות כל כך מאושרים במקום הסטטי החסר פגם שלנו.
אי שם מבלי לנוע, אך אין דבר שעומד לעד ולא זז.
יכולים להיות כל כך מאושרים ושלמים, גם כן כאן, גם כן עכשיו.
רק אם נזכור שאושר ושלמות הם מתהלכים ביחד עם פגם ותיקון.
יכולנו להיות משהו אחר אך נבחרנו להיות שלמים וחסרים בו זמנית.
1 ספר שמות פרק ל׳׳ד פסוק א׳.
2 שם.
3 ספר שמות פרק כ׳, פסוק ג׳.
4 ע׳׳פ ספר החנוך, מצווה רי׳׳ד, שלא לעשות עבודת אלילים לא לעצמו ולא לזולתו.