שבט תשע''ח

'אם כסף תלוה'

​

בפרשתנו עשרים ושלוש מצוות עשה ושלושים מצוות לא תעשה(1) מרובות הן המצוות בין אדם לחברו, ללמדנו כי עיקר עיסוק האדם הוא בינו לבין זולתו, כידוע קשרים בין אישיים הינם דבר מורכב בעל רבדים רבים. אך אין ביכולתו של האדם לוותר על קיומו כיצור חברתי כי מרכיב זה בחייו חיוני למימושו, וכל התפתחותו תלויה בקשר עם הזולת, לולא הוא אין האדם יכול לעלות בדרגות הידיעה והידע ואפילו יתקשה בקיומו הממשי.

 

מתוך הרשימה הארוכה הזאת שלוש מצוות עוסקות בנושא ההלוואה ואלו הן: מצוות הלואה לעני(2), מצווה שלא נתבע חוב מעני שאין לו במה לפרוע(3) ומצווה שלא נשית יד בין לווה למלווה ברבית(4).לפני המצוות הללו מופיעות מצוות האוסרות על ניצול הגר,היתום והאלמנה(5), ואחריהן איסורים הקשורים להטיית משפט,עדות שקר ולקיחת שוחד(6). שתי קושיות נובעות כאן ואילו הן - מדוע צירוף זה? ומה בא הכתוב ללמדנו בפירוט המרובה של המצוות הקשורות להלוואות?

 

לגבי ריבוי העיסוק בנושא ההלוואה יכלה התורה לפשט ולהגיד שכל רווח לא יצא לו לאדם מנתינת סיוע לאחר,אך לא כן עשתה היא. תחילה הורתה שבקיום חובתך, שהיא היותך מלווה כסף לעני, ׳לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה׳(7),משמע שלא תתגאה ולא תרצה להראות לו או לאחרים שהוא או היא תלויים בך,ועוד הוסיפה התורה ואמרה ׳ לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ׳(8) ואסרה את בקשת הרבית שהוא כנשיכת הנחש שבתחילה לא מרגישים(9) אך שרעלו מתפשט בגוף לאט לאט, עוצר את תפקוד מערכות כל חי ולבסוף רוצח אותו. רבנו אבן עזרא בפרושו מלמד אותנו שלא עובר על האיסור המלווה הדורש ריבית לבדו כי אם ׳הסופר והעדים׳ עמו(10), ובכך מהווה המצווה חיסון נגד שיתוף פעולה עם אי-צדק אך גם נגד אדישות הצופה הפסיבי.דעתו של רמב׳׳ן שהתורה הצהירה שלא יהרהר המלווה,ואפילו בליבו, שהוא מושל באחר אלא שמעשה חסד הדבר ולא יכוון להרוויח ממנו, לא כבוד ולא ממון(11).

 

אם כן,ריבוי המצוות בא לערער על דרגתו של המלווה ונדרש במפורש טשטוש וחיסול ההררכיות והמעמדות, וכן נתבעת יצירת מערכות יחסים חדשות שאינן מושתתות על יסוד חומרי או בעלות הון כלשהו,ובלבד שכולם יהיו שווים בזכויות, חובות והזדמנויות.יהיו האומרים שזאת אוטופיה ודבר שאינו בר קיימא, אך הינה דרשתה של התורה שמתגלה כמהפכנית ביצירת עולם הוגן ורצונה לנטוש את הקיטוב. 

 

בנושא סדר המצוות,נראה שהתורה באה להראות ולהורות לנו שאין לנצל את המוחלשים, אפילו כאשר קיימת הזדמנות לכך ללא הפעלת מנגנונים ומאמץ וגם לא כאשר בידי בעל הכוח לעקום את המציאות ואת כלי המשחק בעדו.

 

בסיום,ניתן להוסיף, שלא בא הכתוב אלא להציל אותנו מן התאווה האין סופית של החמדן,מן סטיית ניצול האחר לטובתנו, להציל אותנו מן המחשבה שיש לנו זכות קידמה ושעולם זה בבעלותנו. בעל הבית הוא אחד ושמו אחד(12), וממנו בלבד אנחנו לווים הכל ואפילו את האוויר שבחלליי הגוף, הוא המלווה ואינו גובה ריבית ועל כן גם אין ברשותנו לגבות ריבית על מה שלא שייך לנו.

​

 

 

1 ע׳׳פ ספירת בעל ספר החינוך.

2 ספר החינוך, מצווה ס׳׳ו: מצווה הלואה לעני.

3 ספר החינוך, מצווה ס׳׳ז: שלא נתבע חוב מעני שאין לו במה לפרע.

4 ספר החינוך, מצווה ס׳׳ח: שלא נשית יד בין לוה למלוה ברבית.

5 ספר החינוך, מצווה ס׳׳ג: שלא להונות הגר בדברים, מצווה ס׳׳ד: שלא להונות הגר בממון, ומצווה ס׳׳ה: שלא לענות יתום ואלמנה.

6 ספר החינוך ממצווה ס׳׳ט: שלא לקלל הדין ועד מצוות פ׳׳ג שלא לקח שחד.

7 ספר שמות פרק כ׳׳ב, פסוק כ׳׳ד.

8 שם.

9 ע׳׳פ מדרש תנחומא, פרשת משפטים סימן ט׳ והובא משל זה גם כן בפירושו של רש׳׳י לתורה על ספר שמות פרק כ׳׳ב, פסוק כ׳׳ד.

10 ע׳׳פ פירוש לתורה של ר׳ אבן עזרא, ספר שמות פרק כ׳׳ב פסוק כ׳׳ד.

11 ע׳׳פ פירוש לתורה של רמב׳׳ן על ספר שמות פרק כ׳׳ב פסוק כ׳׳ד.

12 על יסוד ספר זכריה פרק י׳׳ד פסוק ט׳.

​

​