פרשת ויחי
טבת תשע''ח
'אחד למען כולם, וכולם למען אחד'
ניתן להגיד כאשר אנו עומדים להתבונן ולפרש נושא מסוים מתבקש לנהל את תהליך החשיבה על פי באופן הבא: סוף מעשה ומחשבה תחילה(1). עקרונית נכון הדבר אך בנוסף יש סייג בין השלבים שתיארנו להשלימם והוא קביעת האנחנו או האני המתייחס אל הנושא הנדון.
בפרשת ויחי ישנו נושא הבולט במידה רבה והוא הנקרא ׳ברכת יעקב׳(2). לפי העקרון הפרשני שלנו חייבים לשרטט את האנחנו המשתקף בדברי בנם של רבקה ויצחק. לפיכך כיצד נצליח להגדיר את עצמנו כנגד מילותיו של יעקב? בוודאות אלו מילים הנשמעות חלקן כברכה, חלקן כתוכחה וחלקן כמינוי מובהק.
יש קושי להזדהות עם כל הדברים אשר נאמרו והוכחה לדבר, ריבוי העיסוק בפרק זה במשך ההיסטוריה הפרשנית של עמנו. בנוסף אין לנו ברירה אלא לציין שבהיותנו רחוקים מן ההגיון של הבניין השבטי בתקופה ההיא אפילו קריאה אלגורית תהיה קשה להבנה. ניתן לומר שכל אחד ואחת מאתנו נוטל חלק בנאומו האחרון של ישראל כי לעמיתו של דבר אנו יורשיי השבטים וברכותיו, תוכיחיו, ומינוייו המיועדים להם ולנו כאחד.
לאחר שנקבע יחסנו לדברי יעקב אנו מוכרחים להקשות הייתכן שהטקסט ההוא(3) איננו מהווה ברכה אלא דבר מה אחר. על מנת לענות לשאלה הזו דרוש למצוא את מאפייני הברכה והנה נאמר בפרשה ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי׳(4) ובמה ברך אותו השם יתברך? בפריה ובריה רבה ובהבטחת נתינת הארץ(5) היינו בדברים הנתפשים כחיוביים ורצויים. אם נאמץ לנו את ההגדרה הזאת של ברכה נכון יהיה להצהיר שלא כל דבריו של יעקב היו לברכה שהרי מי ירצה את המילים הקשות אשר הוקדשו לראובן, לשמעון וללוי(6)? וכמו כן ניתן להגיד שלא כל דברי יעקב היו לתוכחה.
על פי הנאמר עד כה ניתן לקבל את דיברי אברבנאל האומר שיעדו של יעקב היה לקבוע את סדר ההנהגה ולהודיע שיהודה ראוי יהיה למלוכה(7). מתקשה אני לקבל את הסבר זה בלבד מפני שמתקבל על הדעת שלא היה צריך להקדיש נאום כה ארוך ומפורט ודי לו היה לפרט על הגדולים במניין מיהודה ולא להתייחס לכל שבט ושבט. נראה שביקש אביהם להניח לפניהם מראה ולהזכיר להם את תכונותיהם ואת הדברים אשר איתם יאלצו להתמודד בעת הפרידה, במידה וינסו להעמיד פנים אל מול האב ההולך ונעלם עדיין הוא יודע אותם ומזהירם נגד דחיקת טבעם ללא שינוי ותיקון שמא ירצו לרצות אותו בלבד ואינו צריך יעקוב בריצוי זה כי אוהבם ללא תנאי בהיותם בניו כפי שהם. נסגור בדבריו של רבי שלמה אבן גברול שעל כן אמר: ׳מי שמתקשט במה שאינו טבעו-רוצה להכריח את הטבע, אבל הטבע יכריחהו כמי שצובע שער השיבה ולאחר ימים מגלה אותו הצמיחה.׳(8)
1. מתוך הפיוט לכה דודי.
2. ׳ברכת יעקב׳ מופיעה בספר בראשית פרק מ׳׳ט.
3. שם.
4. ספר בראשית פרק מ׳׳ח פסוק ג׳.
5. ע׳׳פ ספר בראשית פרק מ׳׳ח פסוק ד׳.
6. ע׳׳פ ספר בראשית פרק מ׳׳ט פסוקים ג׳-ז׳.
7. ע׳׳פ פרוש אברבנאל לתורה על בראשית מ׳׳ט.
8. ר׳ שלמה אבן גבירול, מבחר פננים שער החונף.