תמוז תשע''ז

'דבשך לא רצוי ולא ראוי'

​

 

בפרשת השבוע  לפני יציאתו לדרך של בלעם בן בעור  עם שרי מואב, אמר לו הקב''ה לבלעם הרשע: 'לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא' (1). על הפסוק הזה אמרו במדרש תנחומא: 'אמר לו [בלעם להשם]: אם כן אקללם במקומי. אמר לו: לא תאור את העם. אמר [בלעם]: אם כן אברכם. אמר לו: אין צריכין לברכתך, כי ברוך הוא'(2).

 

מכאן אנו למדים שהברכה של הרשע אינה רצויה כשם שקללתו של הרשע אינה רצויה, וגם ניתן להסיק שברכתם של הרשעים אינה רק לא רצויה אלא גם לא ראויה, לא הכוונה ולא המעשה עצמו. ואז נשאלת השאלה, למה לא הכוונה? ובנוסף למה לא המעשה?

 

על המעשה קל בעיניי כל נברא לענות, ברכת הרשע איננה מתקבלת כי בעודו פוגע באנשים אינו יכול לצפות שיקבלו בלב שלם את דבריו, וזה כולל גם את דבריו הלכאורה חיוביים. על הכוונה קשה יותר להסביר מדוע אינה יכולה להתקבל,כי עין ולב האדם לא יכולים לבחון את כליותיו או את לבו של האחר, וקל וחומר שאין אדם שיודע מה כוונתו של הרשע כי יתכן וכוונתו נקיה וישרה לפעמין או שמא לפעמין כוונתו עקומה ואין לדעת. אז כוונתו של הרשע כאשר רוצה לברך היא בספק גדול ולא מתקבלת הברכה על ידי השם וגם לא על ידי האדם החכם.

 

משל משלו על הדבר במדרש ונאמר: 'אומרים לה לצרעה: לא מדובשך ולא מעוקצך'(3).

 

 

1 ספר במדבר פרק כ''ב פסוק י''ב.

2 מדרש תנחומא פרשת בלק סימן ו'.

3 שם.

​