סיוון תשע''ז
'כל מילה בסלע'
אומרת האִמרה העתיקה שהממלל כדאי לו שיקנה מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוֹקָא בִּתְרֵין [שתיקה בשתים] (1). כך היו אמורים לחשוב אהרון ומרים לאחר דבריהם על משה ועל האישה אשר לקח.
נאמר בפרשה: 'וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח, כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח' (2). אבן עזרא מפרש ש-'אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה' (3), ושם מכריז 'שהכל מודים ביופייה [של האישה שעליה מדובר], כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי'. הראשונים לא הגיעו להסכמה לגבי זהותה של האישה עליה מרים מדברת ולֶמָה אהרון מקשיב בשקט. יש האומרים שמדובר על ציפורה ויש אחרים האומרים שמדובר על אישה אחרת, אשר משה לקח אחריה. בסופו של יום, ככל הנראה גילוי זהות האישה אינו מהותי לנושא האמור שהוא לשון הרע, על כן לא העמיקה התורה בפרטים הללו וטעם הדבר כדי לא לפזר את לשון הרע כחול הסהרה המגיע אל החצי האי האיברי כאילו לא עבר את הים.
אין ספק שאנו עדים כאן בשתיקתו של אהרון על דברי לשון הרע מפי מרים, אהרון עומד בשקט ומבלי להגיב וכך הוא מצטרף ותומך בנאמר. לאחר מכן נאמר בתורה: 'וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר, וַיִּשְׁמַע ה'' (4). ברגע הזה אהרון הופך מדמות פסיבית לדמות פעילה אשר מצטרפת ומשתתפת בדיבורים הקשים נגד אחיו. הקב''ה 'שמע' ומעביר למרים ולאהרון מסר ברור: למשה יש מעמד בכיר מתוך נביאי ישראל (5).
עונשה של מרים גלוי על פי הנאמר: וְהִנֵּה מְצֹרָעַת (6), אך מה קורה עם אהרון? לשון הגמרא גורסת התנאים נחלקו האם מרים קיבלה לבדה צרעת או האם גם אהרון נצטרע אפילו לרגע (7). על פי הפשט למדים אנו שהוא לא נצטרע למרות שגם הוא הקשיב וגם דיברלשון הרע, והרי 'כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר ראוי להשליכו לכלבים' (8) והרמב''ם הוסיף על השומע שעבירה חמורה לשון הרע וחותם ואומר: 'והמקבלו [את לשון הרע], יותר מן האומרו' (9).
על פניו אהרון איננו מקבל את העונש המגיע לו, האם עונשו של אהרון מתבטא בשורה אחרת? אכן כך נראה הדבר, לאחר שראה אהרון שמרים מצורעת, נאלץ להתחנן אל מול משה (10), אותו משה שעליו דיבר עם אחותו ושהתנגד לו במילה ובשתיקה. השקט במקרה הזה פעל נגד הנפגע ושימש כחיזוק ועל כן קיבל אהרון עליו את עונש ההתחננות ולא את עונש השתיקה כפי שמרים קיבלה.
במקרים רבים השתיקה הופכת אותנו לשותפות ושותפים לדרך הרשע. רק שבירת השתיקה יכולה לשחרר את השומע, את התוקף ואת מותקף. חובתנו המוסרית להשמיע את קולנו, ולעמוד לא כסנגורים אלא כמחסומים נגד אי הצדק, השקר והאמת שפוגעים באחרים. הלא כל ישראל נקראו נפש אחת (11) וערבים זה לזה וחביב האדם שנברא בצלם (12).
1 ת''ב מגילה דף י''ח, עמוד א'.
2 במדבר פרק י''ב, פסוק א'.
3 פירוש עבן עזרא על במדבר י''ב, א'.
4 במדבר פרק י''ב, פסוק ב'.
5 על פי במדבר פרק י''ב פסוקים ד' ועד ח'.
6 במדבר פרק י''ב, פסוק י'.
7 ת''ב שבת דף צ''ז, עמוד א'.
8 ת''ב מכות דף כ''ג, עמוד א'.
9 רמב''ם, משנה תורה, הלכות דעות פרק ז', הלכה ג'.
10 על פי במדבר פרק י''ב, פסוקים י' ועד י''ג.
11 על פי תנא דבי אליהו, פרשה י''ב.
12 על פי משנה אבות פרק ג', משנה י''ד
