אב תשע''ז
'נאה דורש, נאה מקיים'
הסיפור הבא התרחש במקום מסוים, רחוק מאד מכאן על שפת הים, כי דברים כגון אלה תמיד קורים אי שם רחוק, רחוק... מעשה שהיה כך היה: איש היה באי בודד ושמו חדא, התגורר האיש שנים רבות לבדו באי, כי במשך השנים תושבי המקום הסתלקו, עזבו או נעלמו ממנו והוא נותר בודד ועצוב ורוח רעה שלטה בו. בבדידותו חשב לו חדא על הזמנים אשר בהם היו אנשים בקרבתו וחש געגוע ועצב רב. הלך וסב באי וניסה לשוחח עם העצים, עם הציפורים ועם הפרפרים וניסה להסבירם את מצבו ואת עצבונו, אך ניחומים לא שמע מהם, והיה מבקשם שיחפשו ושיעודדו את בני האדם לבוא לשבת איתו באי היפה והבודד שלו, אך לא קיבל מענה לתחינתו.
ום אחד התרחש פלא! חדא ראה ספינה שטה מול חופי האי ואנשים יורדים ממנה אל החוף ומתיישבים באי עימו. האנשים התחברו זה לזה וזו לזה וזו לזו, ונוצרה חברה והתמלא לבו של חדא שמחה, תקווה ואושר. עברו ימים ולילות, עברו חודשים ועונות והנה האנשים החלו בריב ומדון על מקומם באי ועל מעמדם, החלו חילוקי דיעות על דברים תפלים כעיקרים ועל כל דבר שעליו ניתן לריב, חשב חדא לעצמו: ׳׳מקומי כבר אינו כאן, הרעש המריבות, הצעקות והעיסוק באחרים לא מאפשר לי להתרכז במטרתי העיקרית: להיפרד מבדידותי׳׳, החליט חדא לבנות ספינה ולצאת מהאי חיש מהר. כאשר ראו כל האנשים את חדא בונה לבדו ספינה התפלאו, אך הצטרפו ובאו אחד אחת לעזרתו והנה שוב חדא מוקף אנשים שלא מבינים שהוא ה׳חלוץ׳ וש׳זכותו על זכותם׳ והרגיש בודד ומבודד ואף לא הבין מדוע האנשים האלה התאחדו לסייע לו במטרתו, ואז חשב וסיכם: ׳׳אינני יכול להבין את האנשים האלה!׳׳. בנו יחד ספינה קטנה וחזקה וכאשר רצו לשלוח אותה אל הים עם חדא בתוכה אמר להם חדא: ׳׳אל תעשו כן״, כי לראשונה הבין שלמרות המריבות הויכוחים ואי ההסכמות לא היה לבדו באי. זהו סיפורו של חדא, האיש שחי באי בודד אשר התמלא באנשים וסיפורים. הסיפור הזה התרחש אי שם, במקום רחוק כי על פי ידיעותינו דברים כאלה קורים תמיד רחוק, רחוק מאד...
יתכן לחשוב שמשה רבנו הרגיש כך הרבה יותר מפעם אחת, נוכחנו לראותו בודד, מתוסכל, כועס ונראה לנו שהוא אפילו היה מוכן לוותר ולהתבודד ורק אז למרות הכל המשיך את דרכו יחד עם עם ישראל במדבר.
החומש בו מתחילים לקרוא השבוע, ספר דברים, הוא חומש המהווה רצף של נאומי פרידה של משה. בנאומים האלה אזהרות, זכרונות ורמזים המעידים על אכפתיות מצידו של משה על אף הקושי באיחוד העם, ולבסוף מתגלה תמיד שלמרות המשברים שעברו על משה, הוא אהב את עמו ונשאר נאמן לו ומסור אל טובת הכלל.
