פרשת שלח לך
סיוון תשע''ז
'אתה כן יכול'
פרשת השבוע עוסקת ברובה בסיפור המרגלים, במסעם בארץ כנען ובמסר אשר הם מסרו לעם ישראל בחזרת המשלחת למחנה.
בהיות משה ובני ישראל במדבר הקב''ה אומר למשה: שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (1). רבנו אבן עזרא מפי המדרש אמר שלשון 'שלח לך' נאמר מפני 'שהשם אמר לישראל: עֲלֵה רֵשׁ (2) [צורת ציווי לשורש ירש]. והם אמרו: נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים (3). אז אמר השם: שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים' (4). משה מקבל רשות לשלוח נציגות של העם לבקר, להתהלך ולהכיר את הארץ לפני העלייה אליה, הנחיה זו היא רשות ואינה ציווי (5). רשות נתנה למשה על מנת לחזק את רוחם ואת תחושת הביטחון של עם ישראל אך לא כך קרה .
למשלחת המיוחדת נבחרו אנשים מכל שבט ושבט, אנשים גיבורים (6), שלכאורה לא היו אמורים לפחד ולחרוד ממה שיראו.עם חזרת המשלחת, סיפרו הנציגים את התרשמותם שהיו בה הן מן החיוב והן מן השלילה מכל שראו אך שמו דגש חזן על השלילה וגרמו לעם לפחד ולהסקת המסקנה כי לא ניתן לעלות לארץ, למרות שהיא טובה (7).
רק כלב בן יפונה, נשיא יהודה, פתח ואמר: 'עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ' (8), לעומתו אמרו שאר נשיאי השבטים: 'לֹא נוּכַל' (9). ברגע הזה כלב עומד לבד אל מול כל המרגלים, על פי הפשט כולל גם את יהושע בן נון, וטוען שאכן כן ניתן לעלות, כדון קיחוטה עומד לבדו ואלה שבסביבתו מורדים וקמים מתוך הפניקה ובאים אל משה ואהרון לבקש לחזור מצרימה (10). בשיא המתחים יהושע בן נון כלב בן יפונה יחד, קורעים את בגדיהם, נואמים וקוראים לעם לא למרוד ולעלות יחד מתוך בטחון בהשם אשר ילווה אותם בדרך. תגובת העם אלימה עד מאד וניסיון 'לרגום אותם' [באבנים], עד שעה שכבוד השם 'נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'(11).
לפנינו דיון בין האומרים 'נעלה' והאומרים 'לא נוכל', בין האומרים שהמקום הזה 'טוב מאד מאד' לבין אלה שקפאו מרוב פחד מהלא נודע. שיח האופטימיים והפסימיים, ואלה שביניהם. ומי בין האופטימיים לפסימיים? יהושע בן נון.
כלב, באופטימיות שלו, ממשיך את מסורת נשיאי יהודה שהתחיל נחשון בן עמינדב, אשר עבר לשורה הראשונה והתחיל ללכת אל תוך הים עד שהמים נפתחו בצאתם ממצרים (12). יהושע ברגע הראשון טוען כי הדבר בלתי אפשרי, אך ממהר לחזור בדעתו ולתמוך בחברו כלב. יהושע מקיים, ככל הנראה, דיאלוג פנימי ושוקל את כל הנתונים על מנת למנוע מהפחד לנהל אתו ולא לאפשר לו להתקדם ולקדם את עמו.
פרט קטן וחשוב דורש את תשומת לבנו, בתחילת הפרשה נקרא 'הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן' (13), אך לפני צאתה של המשלחת משה בעצמו עושה שינוי וקורה לו 'יְהוֹשֻׁע' (14). רש''י בפירושו מזכיר לנו השם החדש של הושע מהווה תפילה וככה 'התפלל [משה] עליו: יה יושיעך מעצת מרגלים' (15). מצד שני, על אותו הפסוק, אבן עזרא מוסיף 'וטעם אלה שמות האנשים – אחר שאמר: ואלה שמותם, להודיע כי כן היה שמותם לעולם ולא השתנו כמו הושע' (16).
על פי הראיה אשר בידינו צפוי היה שיהושע יעמוד בראשית בצד המפחדים להתקדם, אך גם היה צפוי ורצוי שהוא ישנה את עמדתו ויעמוד מול דרישת הרוב במקום הצדק והאמת, לזה התפלל משה רבנו(17). רמז הדבר לכמה חשוב לדעת להבחין מתי אנחנו עוקפים את המציאות על מנת לא להתמודד, ואז למצוא תרוץ מדוע לסגת לאחור או להשאר במקום הבטוח שלנו, ומתי יש לנו מספיק כוח ואנרגיה ויכולת לקדם ולהתקדם. כך יהושע השאיר את הפחד שלו מאחור והסתכל בחצי הכוס המלאה והוביל את העם בכניסתו אל הארץ, הוא ולא אחרים.
1 במדבר פרק י''ג, פסוק ב'.
2 דברים פרק א', פסוק כ''א.
3 דברים פרק א', פסוק כ''ב.
4 פירוש אבן עזרא על במדבר י''ג, ב'.
5 על פי פירושו של רש''י על במדבר י''ג, ב'-ג'.
6 על פי פירושו של רש''י על במדבר י''ג, ג'.
7 על פי פירושו של רש''י על במדבר י''ג, כ''ה-כ''ט.
8 במדבר פרק י''ג, פסוק ל'.
9 במדבר פרק י''ג, פסוק ל''א.
10 על פי במדבר פרק י''ד, א'-ה'.
11 במדבר פרק י''ד, פסוק י'.
12 על פי רבי יהודה בת''ב, מסכת סוטה דף ל''ו עמוד ב'.
13 במדבר פרק י''ג, פסוק ח'.
14 במדבר פרק י''ג, פסוק ט''ז.
15 פירוש רש''י על במדבר פרק י''ג, פסוק ט''ז.
16 פירוש אבן עזרא על במדבר פרק י''ג, פסוק ט''ז.
17 על פי מדרש תנחומה על פרשת שלח לך סימן ו'.
